ע"ע 202/05

תקציר

לשכת שירות התעסוקה בבאר שבע העסיקה שלושה עובדי משק, בהם נורית, במשך שני עשורים. בשנת 2002 הועברו המשרדים, ובוטל הצורך בעובדי ניקיון פנימיים. שני עובדים פרשו עם תמריצים, אך נורית סירבה ופוטרה לאחר מכן. לשכת התעסוקה פעלה בהתאם להליכי הפיטורים המצומצמים הקבועים בחוק שירות המדינה, הכוללים התייעצות עם נציגי העובדים וניסיון להגיע להסכמה. פיטוריה של נורית נבעו משינוי בארגון העובדים, והלשכה פנתה לאיגודים הרלוונטיים אך לא קיבלה מענה. למרות ניסיונות למצוא לנורית תפקיד חלופי, אף אחד מהם לא היה זמין. בית המשפט המחוזי פסק לטובתה של נורית, תוך שהוא מציין פגמים בהליכי ההתייעצות והשימוע. עם זאת, בית הדין לערעורים פסק לטובת לשכת התעסוקה וציין כי היעדר תגובה מצד נציגי העובדים מהווה הסכמה וכי כל פגם בהליך השימוע אינו שולל את הפיטורים, מה גם שהצורך במשרת הניקיון חדל להתקיים. בנוסף, בית המשפט קבע כי אין צורך בפיצוי כספי, שכן נורית קיבלה את מלוא שכרה לתקופה ממושכת. הערעור התקבל ונתן תוקף לפיטוריה של נורית, ולשכת התעסוקה נדרשה להציע לה את אותם תנאי פרישה מועדפים שהוצעו לה בעבר.