עת"מ 9373-06-19

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת העותר, קיבל את העתירה ודחה את החלטת המשיב לבטל היתר בניה. טענות המשיב לפיטורים לא היו משכנעות, באשר לשיהוי השיפוטי והפרוצדורלי. ליבת הסוגיה סובבת סביב הימנעותו של העותר מהריסת מבנים מסוימים כפי שלכאורה מותנה בהיתר. עם זאת, במסמך ההיתר עצמו אין כל תנאי כזה, וטענת המשיב כי הדבר צוין במשתמע בהיתר אינה משכנעת. בית המשפט מוצא כי פרשנותו של המשיב מותחת את האמת ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי. כמו כן, המבנים המדוברים נפרדים פיזית מהבנייה המותרת ולא נקבע זיקתם אליה. סמכותו של המשיב להטיל תנאי כזה מוטלת בספק, מה גם שהמבנים קיימים כבר שנים. בית המשפט מדגיש כי החלטת המשיב אינה סבירה, אינה הוגנת ואינה מידתית, במיוחד בהתחשב בהשקעתה של העותרת ובהיעדר כל זיקה בין ההיתר לבין המבנים. במקום זאת, העימות מתמקד במבנים נפרדים, הנתונים להליכים משפטיים שונים. החלטת הוועדה, המונעת מתוך רצון לפתור את בעיות החניה ולזרז את הריסת הבניין, אינה סיבה מוצדקת לביטול ההיתר בדיעבד. מכאן, שבית המשפט מגיע למסקנה כי ההחלטה אינה חוקית ומבטל אותה, ופוסק לעותר הוצאות משפט. פסק הדין מדגיש את אופיו יוצא הדופן של ביטול היתרים, ותומך בעקרון הבטלות היחסית.