בג"צ 4634/04

תקציר

העתירה, שהובילו רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח, התמקדה בהבטחת זכות האדם למיטה לכל אסיר המוחזק במשמורת ישראל, ובכך לשמור על כבודו במהלך המאסר. למרות היסטוריה של פסיקות שהעדיפו את זכותם של עצירים למיטות, האסירים לא זכו להתייחסות דומה, מה שעורר את האתגר המשפטי הזה. המדינה הכירה בזכותם של האסירים למיטה, אך ציינה את הצפיפות במתקני הכליאה ואת אילוצי התקציב כחסמים. אלא שטיעון זה התנגש עם עקרונות חוקתיים המעוגנים במשפט הישראלי, המדגישים את כבוד האדם, לצד סטנדרטים בינלאומיים של זכויות אדם המחייבים יחס אנושי למשוללי חירות. במהלך הדיונים התחייבה המדינה לספק לכל אסיר מיטה עד 1 ביולי 2007, בנימוק של קשיים לוגיסטיים וכלכליים בהקדמת הדברים. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת העתירה, וחייב את יישום הוראת המיטה תוך מתן אפשרות לחריגות זמניות רק במצבי חירום חריגים ובלתי צפויים, בהתאם לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פסק הדין קרא לפעולה חקיקתית שתגדיר במפורש את זכויות האסירים לתנאי מינימום, תיישר קו עם אלה של עצירים ותחזק את הסטנדרטים ההומניים במתקני הכליאה.