תמ"ש 18714-09-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע, בדרישה לפנותו של האחרון מחלקת קרקע שלכאורה הייתה בבעלותו של הראשון. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לבעלותם על הקרקע המדוברת. על פי רישומי רישום המקרקעין, התובעים, או סבם, היו רשומים כבעלי הקרקע. התובעים גם לא הוכיחו את חזקתם במקרקעין בדרכים חלופיות, כאמור בסעיף 16 לחוק המקרקעין. הנתבעים ואחיהם נרשמו במקור כבעלי היתר בקרקע, והוסכם כי חלקו של הנתבע במקרקעין יועבר לאחיהם. גם התובעים, שקיבלו את המקרקעין מאמם – אחות הנתבע ואחיה – לא יכלו להעביר זכויות שלא היו להם. יתר על כן, ההעברות שהובילו לבעלותו הנטענת של התובעת היו מוטלות בספק, שכן בוצעו תוך תקופה קצרה וללא תיעוד מתאים, דבר המעלה ספק לגבי אמיתותן. בסיכומו של דבר, התובע לא הוכיח כל זכות בעלות או חזקה בקרקע. בעוד שגם לנתבעים לא הוכחות לזכותם בקרקע, טענת התובע נדחתה בנימוק שלא ביססו את זכות החזקה שלהם. פסק הדין לא נתן תוקף לבנייה בלתי חוקית או לשימוש בלתי חוקי בקרקע, אך בשל הקרבה המשפחתית בין הצדדים והתקווה לפתרון, בית המשפט לא הורה על הוצאות, והותיר כל צד לשאת בהוצאות משלו.