דב"ע מד/128 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שהורה למוסד לביטוח לאומי לשלם למשיבה עולה קצבת זקנה מאז מלאו לה 60. המשיב לא תבע את הקצבה בשל אי ידיעת החוק. בעוד שהערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, המוסד לביטוח לאומי ערער וטען כי הערכאה הנמוכה יותר טעתה בפרשנותה לחוק. באופן ספציפי, המכון הדגיש את חשיבותם של שיקולים אקטואריים ואת העובדה שהקצבאות אינן סוג של חיסכון. דעת הרוב בהרכב הסכימה עם המערערת, וקבעה כי אי ידיעת החוק אינה סיבה תקפה למימוש זכויותיו, במיוחד כאשר מדובר בשיקול דעתו של פקיד התביעות. השופטים הדגישו כי מטרת כספי המוסד לביטוח לאומי אינה לשמש ככלי חיסכון וכי התרת איחור בתביעות תטיל עומס מופרז על המכון. הפאנל קיבל גם את הטענה כי אין לבטל את החלטת פקיד התביעות, במיוחד בהינתן שהיא סבירה במקרה זה. בכך התקבל הערעור, ופסק הדין המקורי בוטל. דעת המיעוט התנגדה, וסברה כי יש לדחות את הערעור.