עפ"ת 13111-08-09

תקציר

הכרעת הדין הנדונה מתייחסת לשלושה אירועים נפרדים של נהיגה בשכרות של המערער, גיולה לירון, שהורשע על סמך הודאתו. שני האירועים הראשונים התרחשו בהפרש של חודש זה מזה, הראשון ב-15 באוקטובר 2007, השני ב-29 בנובמבר 2007 והשלישי התרחש ב-11 באפריל 2008. בית המשפט לתעבורה ברמלה גזר תחילה על לירון 12 חודשי מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי, 7 שנות פסילה מנהיגה והתחייבות חתומה בסך 5,000 שקל. פרקליטו של לירון טען כי בית המשפט היה חריף מדי, וכי גזר הדין לא התחשב בהודאתו המהירה באשמה של לירון או בנסיבותיו האישיות וברצונו להשתקם. עם זאת, הסניגור המשיב ביקש שלא להתערב בעונש. השופטת נגה אוהד הדגישה את האינטרס הציבורי בהגנה על האזרחים מפני נהגים מסוכנים ואת הצורך למנוע תאונות דרכים. אוהד ציין את חומרת העבירות של לירון, שכללו נהיגה במהירות גבוהה באזורים עירוניים, התעלמות מאותות משטרה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול בשלוש הזדמנויות שונות, והגדיר את מזלו של לירון שלא היו תאונות או פציעות כתוצאה מנהיתו כ"נס". אוהד לקח בחשבון גם את שש עבירות התנועה של לירון ואת עברו הפלילי כנער, שכלל עבירות רכוש, חבלה, גניבה והפרעה לשוטר. אוהד דחה את הטענה כי יש להתחשב בנסיבות אישיות, מה גם שלא מדובר באירוע בודד של נהיגה בשכרות אלא בשלושה מקרים שונים, והדגיש את הצורך בענישה קשה וכואבת שתשמש כגורם מרתיע. השופט התייחס גם להוראות החוק הקובעות פסילה מינימלית של 24 חודשים לנהיגה בשכרות, ופסילה של 48 חודשים לעבריינים חוזרים. בסופו של דבר קבע אוהד כי גזר הדין הראשוני היה סביר וכי הערעור יידחה.