ע"א 3076/98

תקציר

המשיב היה מעורב בתאונת דרכים שהותירה אותו נכה קשה, והוכר ככזה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי פסק לו פיצויים בסך של למעלה מ-4 מיליון ₪, עליהם ערער המערער, והמשיב ערער שכנגד, בטענות שונות. נקודות המחלוקת העיקריות נסובו סביב חישוב פרטי הנזק השונים, הנוגעים בפרט לקיצור תוחלת החיים, אי ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, סיוע מאחרים בעבר ובעתיד, הוצאות ניידות עתידיות, אביזרים מיוחדים ואובדן פנסיה. באשר לתוחלת החיים המקוצרת, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה הרפואי לפיה תוחלת חייו של המשיב קוצרה ב-10%, והתאים את תוחלת חייו הצפויה בהתאם. באשר לקצבת המוסד לביטוח לאומי, קבע בית המשפט כי אין צורך לנכות סכומים מסוימים מפסיקת הנזק, דבר המנוגד לפסקי דין קודמים ולחוק הביטוח הלאומי. עמדת המערערת הייתה כי יש לנכות את כל הקצבאות מסך סכום הנזק, בטרם יבוצעו חישובים אחרים. בית המשפט הסכים וקבע כי יש לנכות מפסק הדין את הסכומים הנוספים הנזכרים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בסך 1,086,033 ₪. בסיוע אחרים בעבר, פסק בית המשפט למשיב 30,000 ₪, סכום שערכאת הערעור מצאה כנמוך מדי והגדיל ל-150,000 ₪. מנגד, ערכאת הערעור מצאה כי פסיקת בית המשפט המחוזי בסך 2.5 מיליון ש"ח בגין סיוע עתידי מופרזת, והפחיתה אותו ל-1.5 מיליון ש"ח. עוד קבע בית המשפט כי יש להפחית את הוצאות הניידות העתידיות של המשיב מ-450,000 ₪ ל-300,000 ₪, שכן הסכום הגבוה יותר לא היה מוצדק על סמך חומר הראיות. גם תביעתו של המשיב בגין אביזרים מיוחדים הופחתה מ-114,825 ₪ ל-50,000 ₪, שכן בית המשפט מצא כי הוא כבר זכאי לחלק מהם באמצעות המוסד לביטוח לאומי. גם הפסיקה בגין הפסד פנסיה הופחתה מ-66,500 ש"ח ל-26,500 ש"ח, שכן היא לא תאמה את ההפסד בפועל, והזכות לתשלום זה מוטלת בספק. כל יתר הטענות נדחו, והסכום הכולל שישולם למשיב לאחר כל הניכויים הללו, נקבע על 1,078,347 ₪, בנוסף לקצבאות שקיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי. כמו כן נפסק למשיב 13% שכר טרחת עורך דין, המחושב על פי הסכום המופחת, בתוספת מע"מ. המערער פסק מהמשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.