המ"ש 42322-06-24

תקציר

השופט קבע כי בקשתו של המבקש למשפט מאוחר לפי סעיף 230 לתקשי"ר הייתה מוצדקת. המבקש טען כי לא ביצע את העבירות בגינן ניתנו הדו"חות, ומישהו אחר התחזה לו. השופטת קיבלה את הטענה כי קיימים ספקות סבירים לגבי זהות מקבל הדוחות, נוכח הליקויים בתהליך המסירה הידנית וחוסר הוודאות לגבי השוואת התצלומים. עוד קיבלו כי מצבו הכלכלי של המבקש, בשילוב עם סכום החוב הגבוה, מהווים סיבה מיוחדת לאפשר את המשפט המאוחר. כמו כן, הדגישה השופטת כי במקרים של מסירה ידנית יש לוודא בקפדנות את הזיהוי. מאחר שהמבקש מסר תצהיר ותלונה במשטרה התומכים בטענתו, ונוכח חוסר הוודאות סביב זהות מקבל הדוחות, פסק השופט לטובת המבקש, והגיע למסקנה כי יש לחקור את העניין עד תום כדי למנוע עיוות דין.