פש"ר 10197-09-19

תקציר

החלטת בית המשפט סובבת סביב מושג תום הלב, שהוא היבט מכריע בבקשת החייב להיות מוכרז פושט רגל. השופטת דנה בהרחבה בחשיבותו של החייב לפעול בתום לב הן בעת יצירת חובותיו והן בהליכים המשפטיים שבאו בעקבותיו. השופט מדגיש כי הליך פשיטת הרגל נועד להשיג חלוקה הוגנת של נכסי החייב בין הנושים ולהציע לחייב התחלה חדשה. חוסר תום לב, לרבות מעשי רשלנות, מרמה או העלמת נכסים, פוסל חייב מלקבל הגנה לפי דיני פשיטת רגל. השופט מוצא כי החייב במקרה זה הוכיח חוסר תום לב. הם מציגים שני הסכמים שונים לגבי דירה, שנחתמו באותו יום, למטרות שונות. עובדה זו, יחד עם סתירות בהצהרות החייב בנוגע לעיסוקו, מלוויו, ודירתו השכורה, מצביעה על חוסר שקיפות וניסיון לנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל. כמו כן, החייב לא סיפק את הדוחות והמסמכים הנדרשים, דבר שהעלה ספקות לגבי התנהלותו הכספית. השופט מדגיש כי גם אם מביאים בחשבון את מצבו הרפואי ונכותו של החייב, ריבוי המקרים של התנהלות לא עקבית מצדיק את ביטול הליך פשיטת הרגל. כתוצאה מכך, השופט דוחה את בקשת החייב להיות מוכרז פושט רגל, מבטל את צו הכינוס ומורה על עיקול כספי הפנסיה של החייב כדי לאפשר לנושים לנקוט בפעולות הנדרשות. ההחלטה מדגישה את חשיבות היושר והשקיפות בהליך פשיטת הרגל.