רע"א 4481/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ביניים בבקשה להארכת תוקפם של צו הרחקה וצו נזקקות לגבי קטין, יליד שנת 2014. הצווים המקוריים הוצאו בשל מצבם הנפשי של אמו וסבו של הקטין (המבקש) שסברו כי אינם ראויים לגדל את הילד. לקטין, הנמצא באומנה מאז היותו בן 11 ימים, נקבעה הגדלה הדרגתית של הביקורים אצל המבקש, סבו. המבקש ביקש להאריך את שהותו של הקטין עמו במהלך חג הפסח, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט השלום, מה שהוביל לערעור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בנימוק של הצורך בבדיקה מדוקדקת והדרגתית של מצבו של הקטין, וקבע תקופה של שישה חודשים לבדיקה זו. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שנדונה בערכאה השלישית, תוך התמקדות בשיהוי של שישה חודשים שלא כדין. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענות המבקש אינן עומדות בקריטריונים לערעור מסוג זה, במיוחד נוכח הצורך בבחינה מעמיקה של מעמדו של הקטין, והבקשה למתן רשות ערעור נדחתה. פסק דין זה, שניתן ביום 5.7.2022, מחזק את החלטות הערכאות הנמוכות יותר ומדגיש את חשיבותה של הערכה מקיפה לפני קבלת החלטות כלשהן העלולות להשפיע על טובת הקטין.