בש"פ 453/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין עיון בחומרי חקירה בתיק משנת 2003. המבקש, שהורשע על פי הסדר טיעון, לא התייצב למספר דיונים וחמק ממשפט במשך 16 שנה עד שנעצר וההליכים התחדשו. עיקר המחלוקת נסובה סביב סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המתווה את חובת המדינה למסור חומרי חקירה להגנה. בקשת המבקש, שהוגשה לפי סעיף זה, נדחתה על ידי בית משפט השלום, ודחייה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט האחרון דחה גם את הטענה כי על המדינה למסור רשימה של כל החומרים הרלוונטיים לתיק, בנימוק שלא ניתן להבטיח את אמינותה של רשימה כזו נוכח חלוף הזמן ו"פירוק" התיק. המבקש ערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר, אך השופט דחה את הבקשה והדגיש כי המדינה מילאה את חובותיה לפי סעיף 74 וכי הנסיבות החריגות של המקרה אינן מצדיקות חריגה מלוחות הזמנים הרגילים. יתר על כן, השופט ציין כי המדינה עשתה מעל ומעבר כדי להבטיח את זכותו של המבקש למשפט הוגן, ובמקום להגיש ערעור זה, היה על בא כוח המבקש לנצל את האפשרות לאמת את החומרים עצמם. פסק דין זה מחזק את התפיסה כי בתי המשפט לא ידונו בערעורים חוזרים ונשנים על חומרי חקירה ושם דגש על חשיבותם של ערעורים מהירים ויעילים.