ו"ע 1026/00

תקציר

המערערים, שהיו שותפים בבעלות על חלקת קרקע בירושלים, ערערו על החלטת המשיב, מנהל מס שבח מקרקעין, בדבר ניכוי שכר טרחת עורכי דין בגין מכירת זכויותיהם במקרקעין. המשיב התיר תחילה ניכוי של כ-2% משווי העסקה כשכר טרחת עורך דין, אך בהמשך תיקן אותו ל-6.5%. המערערים התנגדו וטענו כי יש להתיר להם לנכות את כל ההוצאות שהוצאו בפועל בגין שכר טרחת עורך דין, שהסתכמו עד 55% משווי העסקה. המשיב טען כי ההוצאות הנתבעות אינן סבירות וכי הוא זכאי לבחון את סבירותן. בית המשפט קבע כי המשיב יכול לבחון את סבירות ההוצאות ולקבוע גבול של מה שיכול להיחשב סביר. נמצא כי רבות מהפעולות שנקטו עורכי הדין של המערערים לא היו פעולות משפטיות וחרגו מתחום ההוצאות המוכרות כשכר טרחת עורך דין. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, לרבות מורכבות העסקה ומיקומם של עורכי הדין מחוץ לישראל, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי ההוצאות המבוקשות היו מופרזות. נקבע כי ניכוי של 10% משווי העסקה, בסך 180 אלף שקל, ראוי בהתחשב בנסיבות. הערעור התקבל בחלקו, והחלטת המשיב שונתה כך שתשקף ניכוי של 180,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.