עפ"ס 29118-01-15

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי. המערערת ביקשה שופט אחר, תוך ציון העסקתו הקודמת של השופט בלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי וקשרים לכאורה בין בעלה של השופטת לבין המכון וקופת חולים כללית. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, מה שגרם למערער לערער לבית הדין הארצי. עם זאת, בית הדין הארצי דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית הדין האזורי. פסק הדין התבסס על היעדר ראיות משמעותיות התומכות בחששותיו של המערער מפני משוא פנים ובהנחה כי השופטים הם מקצועיים ומוכשרים. העסקתו הקודמת של השופט במוסד לביטוח לאומי, כמעט שני עשורים קודם לכן, לא נחשבה עילה מוצדקת לפסילה. יתר על כן, גם קשריו הנטענים של בעלה של השופטת נמצאו כבלתי מבוססים מספיקים, שכן הם נעדרי תשתית עובדתית. בפסק הדין הודגש כי יש לבחון את עילות הפסילה באופן אובייקטיבי, ואין די ברגשותיהם של בעלי הדין כדי להצדיק פסילה. מאחר שלא התקיימו נסיבות אובייקטיביות המקימות חשש לגיטימי למשוא פנים, קיבל בית הדין הארצי את החלטת בית הדין האזורי ודחה את הערעור.