בג"צ 6204/06

תקציר

שלוש עתירות הוגשו על רקע הלחימה בין ישראל לחיזבאללה ב-2006. בעתירה הראשונה, שהוגשה על ידי ח"כ ד"ר י. ביילין, נטען כי ממשלת ישראל פעלה בניגוד לחוקה בכך שלא הכריזה מלחמה באופן פורמאלי כנדרש בסעיף 40(א) לחוק יסוד: הממשלה. העותר טען כי היעדר הכרזת מלחמה רשמית מפר חובות חוקתיות ומשפיע על השלכותיו הכלכליות של הסכסוך. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הממשלה לעסוק בפעולות צבאיות נופלת בגדר פסקת החריג של סעיף 40(ב), המאפשר פעולות הדרושות להגנה על המדינה ועל ביטחון הציבור ללא הכרזת מלחמה רשמית. כמו כן נמצא כי תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה עומד בדרישות הפיקוח הפרלמנטרי לפי סעיף 40(ג). העתירה השנייה, שהגישו בעלי עסקים בחיפה ובטבריה, ביקשה להכריז על מצב חירום ולהתקין תקנות שעת חירום למניעת קריסה כלכלית של עסקיהם במהלך הסכסוך. העתירה השלישית, שהוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון בישראל, ביקשה ליישם פיצוי כספי לעובדים ולמעסיקים שנפגעו כלכלית מהמערכה הצבאית. בית המשפט הכיר לגופן של עתירות אלה בצורך בפיצויים, אך ציין כי הממשלה כבר נקטה צעדים לטיפול בסוגיות אלה. הוכרזו יוזמות חקיקה והסכמים למתן פיצויים לתושבים ולעובדים שנפגעו מהסכסוך. משכך, דחה בית המשפט את העתירות, בציינו כי שערי בית הדין יישארו פתוחים אם ההסדרים לא יהיו מספקים. השופטת א' פרוקצ'יה והשופטת א' ארבל הסכימו עם פסק הדין.