עב"ל 659/06

תקציר

במקרה של המוסד לביטוח לאומי ועין עפיף טנוס, ביקש הערעור לבטל פסיקה שהכירה בליקוי הריאות של טנוס כפגיעה בעבודה, שהוחמרה עקב חשיפה לאדי דלק במהלך עבודתו כמתדלק בתחנות דלק. פסק הדין המקורי של בית הדין האזורי בירושלים, בתמיכת נציגי העובדים והמעסיקים, התבסס על עדות מומחה של פרופ' קרמר. הוא העריך את טנוס כסובל ממחלת ריאות נשימתית קשה, בעיקר כתוצאה מעישון, אך הכיר בתרומה של 20% מחשיפה במקום העבודה לאדים, וציין נכות קבועה של 60%, כאשר 12% מיוחסים לגורמים סביבתיים. המוסד לביטוח לאומי טען כי החמרה של 20% אינה מהווה פגיעה מהותית לפי סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, בית הדין קבע כי יש להכיר בכל תרומה במקום העבודה לנכות, במיוחד בשיעור ניכר של 20%, כפגיעה בעבודה. בית הדין קבע בעבר בפרשת דדש כי קריטריון הפגיעה בשוגג של סעיף 83 אינו חל על מקרי מיקרוטראומה, הדורשים "השפעה משמעותית" מתנאי העבודה לצורך הכרה. בהסתמך על הקבלות ממקרים דומים, כגון עב"ם 521/05 (קורין), שם 20% מהנזק הריאה יוחס לחשיפה לעבודה מסוכנת, קבע בית הדין כי די בכך כדי לבסס קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה. לפיכך נדחה הערעור, שאישר את ההכרה במצב הריאות של טנוס כפגיעה בעבודה במסגרת המיקרוטראומה. ההחלטה מדגישה את קדימות מבחן "ההשפעה המשמעותית" במקרים כאלה, בין אם מדובר במחלות מקצוע ובין אם מדובר במיקרוטראומות.