ע"א 2050/08

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים, שדחה תביעה לאכיפת הסכם למכירת זכויות בנייה ושיפוץ דירה, וכן פיצוי בגין אי קיום ההסכם. המערערת, עו"ד במקצועה, הייתה אמורה לממן רכישת זכויות בעלות בדירה מעמידר ולשפצה, בתמורה לזכויות הבנייה הצמודות לדירה. המשיבים, זוג קשישים, היו אמורים למכור את זכויות הבנייה הללו למערערת. לאחר משא ומתן והכנות ממושכות, לרבות חתימה על שני מסמכים על ידי המשיבים – סקיצה ומפרט טכני – ניתקו המשיבים את התקשורת עם המערערת. לאחר מכן פנתה המערערת לבית המשפט בבקשה לאכוף את ההסכם ותבעה פיצויים בגין הפרתו. הערעור מתייחס לפרשנות כוונת הצדדים בדבר אופיים המחייב של ההסכמים הבלתי חתומים, חוסר שיקול הדעת של המשיבים והסעד המבוקש. המערערת טוענת כי הערכאה הנמוכה יותר לא התייחסה לעדותו של בא כוח המשיבים, שניסח את ההסכמים, והתעלמה מכך שהמשיבים פעלו בחוסר תום לב. עם זאת, ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה הצדדים לא התכוונו להיות קשורים ללא הסכם סופי חתום, וכי למשיבים היו הסתייגויות לגיטימיות מההסכם. זאת ועוד, בית המשפט תומך בהחלטת הערכאה הנמוכה שלא להיעתר לבקשת המערער לפיצויים, שכן היא לא הייתה מפורטת או מכומתת דיה, והמערער לא ביקש לתקן את תביעתו בעניין זה. לפיכך, הערעור נדחה. המערערת נדרשת לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.