תמ"ש 64191/00

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך מר וקשה בין בעל דתי לבין אשתו שאינה שומרת מצוות, שהתגרשה בשנת 2003 לאחר נישואים ארוכים וקשים. הסכסוך כלל מספר תביעות ותביעות שכנגד, ביניהן תביעות נזיקין בהן האשים כל צד את השני בגרימת נזק, ותביעה כספית של אמו של הבעל כנגד שני בני הזוג לשעבר, בגין הלוואה שנתנה להם לרכישת דירה. תביעה נוספת נגעה למאזן המשאבים בין בני הזוג לאחר גירושיהם, ולקביעת מועד הפיצול לצורך חישוב חלוקת הנכסים. בית המשפט דחה את תביעת הנזיקין של הבעל נגד אשתו, וקבע כי החלטתה להתקשר למשטרה במהלך ויכוח על שמירת שבת, אף שתרמה להחרפת הסכסוך, אינה בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות. גם תביעת הנזיקין של האישה נגד הבעל, שהתבססה על מעקב והאזנות סתר ארוכות טווח לתכתובות שלה, נדחתה, שכן השופט קבע כי האישה לא הוכיחה די הצורך קשר סיבתי בין מעשי הבעל לבין מצוקתה הנפשית. באשר לתביעה הכספית, פסק השופט לטובת האישה, וקבע כי אמו של הבעל ויתרה על זכותה להחזר ההלוואה שנתנה לבנה וכלתה. השופטת קבעה כי הסכם ההלוואה, שנחתם בעת משבר במערכת היחסים בין בני הזוג, היה ביוזמת הבעל ושירת את האינטרסים שלו בסכסוך. בתביעה לאיזון המשאבים קבע בית המשפט את מועד הקרע בין בני הזוג כמועד הגשת תביעותיה של האישה, והורה על חלוקה שווה של הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, לאחר ניכוי חובות משותפים. השופט מינה מומחה שיעריך את שווי הנכסים ויקבע את חלקו של כל אחד מבני הזוג, והורה לצדדים לשאת בשכר טרחת המומחה באופן שווה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.