ת"א 65027-12-19

תקציר

בית המשפט מוצא כי טענותיה של הנתבעת מס' 3 כי לא הבינה את המסמכים עליהם חתמה אינן סבירות. היא עלתה לישראל בשנת 1994 וחתמה על הערבות המדוברת בשנת 2017, כשהיא חיה באופן עצמאי ומנהלת את חייה בעברית במשך למעלה משני עשורים. המסמכים לא היו ארוכים או מורכבים, והיא חתמה עליהם פעמיים, פעם אחת בתחתית הדף ופעם ליד סעיף שהבהיר את סכום הערבות, שנכתב מודגש. יתר על כן, מעדותה של הנתבעת עצמה משתמע כי ידעה את מהות חתימתה, לרבות היותה תחליף מחייב לאשת בנה, וכי חתמה עליהם לבקשת בנה, מבלי שדאגה או הבינה את ההשלכות. העובדה שלא זימנה את בנה להעיד תומכת בפרשנות זו. התקדים שנקבע בפסקי דין קודמים בעניין חתימות על מסמכי בנק תומך אף הוא בטענת התובע. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי הנתבע לא קיבל הודעה או מידע נאותים על תנאי ההלוואה. התובעת הציגה ראיות מספיקות להודעות שנשלחו לנתבעת, וממילא הנתבעת לא ציינה כל נזק שנגרם כתוצאה מכך, הדרוש כדי לפטור אותה מהחוב. לסיכום, בית המשפט מוצא כי הנתבעת מס' 3 אכן חייבת את החוב כערבה ומצווה עליה לשלם את סכום הקרן בסך 186,473.61 ₪ בתוספת ריבית בשיעור של 16.15% לשנה, המחושב החל מיום 26.12.2019. הריבית תצטבר מדי חודש והשיעור ישתנה מעת לעת בהתאם לשיעורי התובע. כמו כן, בית המשפט פוסק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק.