ע"פ 4510/07

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בעבירה על חוקי התעבורה בכך שנהג ברכבו עם ילד מתחת לגיל ארבע שלא היה מרוסן כראוי במושב בטיחות. בית משפט השלום בקריית גת הרשיע אותו על סמך עדותה של שוטרת שעצרה אותו בגין נהיגה במהירות מופרזת. לדברי השוטרת, הילדה ואמה לא חגרו חגורות בטיחות בעת שהמכונית נעצרה. המערערת טענה כי הילדה הייתה רתומה במושב בטיחות, אך הוצאה על ידי אמה כדי להניק לאחר שעצר את הרכב. בית המשפט מצא את גרסת השוטרת אמינה יותר והרשיע את המערער. הוא נידון לקנס בסך 1,200 ש"ח ולחודשיים של התליית רישיונו, ועל שניהם ערער המערער. ערכאת הערעור סירבה לבטל את ההרשעה, והסכימה עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר את הראיות. גרסתו של המערער לאירועים נמצאה בלתי מתיישבת עם זו של השוטרת, וקביעתו של בית המשפט קמא קיבלה את הכבוד הראוי משום ששמעה את העדות ממקור ראשון. ערכאת הערעור דחתה גם את הטענה כי העונש מופרז, וציינה כי הבחירה ללכת לדין משמעה שהמערער לא נהנה מהעונש המופחת שהוצע במסגרת הסדר הטיעון. גם הקנס שהטיל בית המשפט הנמוך יותר היה בגבולות סבירים ולא סיבה מספקת להצדיק את ביטול גזר הדין. בעקבות זאת נדחה הערעור, וההרשעה וגזר הדין של בית משפט השלום בקריית גת אושרו.