ת"א 36593-02-19

תקציר

השופט קבע כי טענות התובע בדבר משוא פנים ומשוא פנים אינן מבוססות. הקשר המשפחתי הנטען בין אחד השותפים במשרד עורכי הדין של הנאשמים לבין שופט בדימוס לא היווה סיבה מוצדקת לפסול את השופט, מה גם שהשופט לא היה מודע לכך עד שהוזכר בבית המשפט, ולא היווה חשש ממשי למשוא פנים. גם העסקתו הקודמת של השופט בבית המשפט העליון, שהסתיימה לפני שכבוד השופט פרש ממנה, לא הייתה חשש מוצדק. השופטת גם דחתה את הטענות על כך שקבעו מראש את תוצאת התיק, והדגישה כי דבריהם נאמרו ללא דעות קדומות ונועדו רק לכוון את הכנות בעלי הדין. גם ההחלטות שהתקבלו במהלך ההליכים המקדמיים נמצאו בלתי מוטות, לרבות דחיית הדיון בשל פטירת אביו של השופט, שדווקא פעלה לטובת התובעים בכך שנתנה להם זמן נוסף להיערך. יתר על כן, הבקשה לפסילת השופט הוגשה בטרם עת, שכן היא הוגשה ארבעה חודשים לאחר שהתובע טען כי הבחין במשוא הפנים הנטען ולכן נדחתה. בקשת הפסילה של התובעים נדחתה, ולא נפסקו להם הוצאות. על החלטה זו ניתן לערער בפני נשיא בית המשפט העליון בתוך עשרה ימים.