ע"פ 399/89

תקציר

בהחלטה תקדימית התייחס בית המשפט העליון לעניינו של משיב שהורשע בשני מעשי רצח ובשלושה ניסיונות רצח שבוצעו בכוונה "להרוג יהודים". בית המשפט המחוזי גזר עליו שני מאסרי עולם ועשר שנות מאסר נוספות בגין ניסיון רצח, שירוצו במקביל. עם זאת, המדינה ערערה וטענה לעונשי מאסר עולם מצטברים בשל חומרת העבירות. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והדגיש כי יש לפרש מאסר עולם לפי סעיף 300 לחוק העונשין כפשוטו, שמשמעותו מאסר לכל ימי חייו. היא הדגישה כי יש להטיל עונשים נפרדים על ריבוי הרשעות באותו כתב אישום, ואלה צריכים להיות מצטברים ולא חופפים. גישה זו משקפת אמונה בקדושת חיי אדם, המחייבת הטלת עונשים מובחנים על כל עבירה כדי לבטא את הזלזול של החברה במעשה הפסול של נטילת חיי אדם. בית המשפט העליון הדגיש כי התערבותה המקובלת של הנשיאה בהפחתת עונשה אינה צריכה להשפיע על החלטות גזר הדין הראשוניות. יתר על כן, בית המשפט קרא לעונשים מצטברים מכיוון שהם משקפים בצורה מדויקת יותר את כוונת וחומרת העבירות, שכללו פגיעה מכוונת על בסיס לאומני. פסק הדין מסמל שינוי במדיניות הענישה, ומציע כי הענישה צריכה להתחשב בריבוי העבירות ולחזק את חומרת מעשי הרצח בכוונה תחילה, ובכך לספק מסגרת משפטית מקיפה יותר להתמודדות עם מעשי אלימות קיצוניים.