ע"א 8713-01-13

תקציר

הערעור מתייחס לשאלה אחת האם יש להטיל על המערער, שהוא בעל מניות ומנהל חברה, אחריות אישית לחובות החברה כלפי המשיב בעקבות הסכם מעקה שנחתם בין החברה לבין המשיב. בית משפט קמא הכריע לטובת המשיב על יסוד המסקנה כי חל שינוי במצבה הכלכלי של החברה והמערערת לא הודיעה למשיב על שינוי זה. לפיכך החליט שופט בית משפט קמא להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המערערת בחוב החברה לפי סעיף 6 לחוק החברות. עם זאת, שופט הערעור פסק לטובת המערער. השופט לא מצא כל ראיה לכך שהמערערת ידעה או היה עליה לדעת על חוסר יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי המשיב. זאת ועוד, השופטת מתחה ביקורת על מסקנתו של בית משפט קמא כי מצבה הפיננסי של החברה השתנה באופן מהותי, וציינה כי העובדות שהוצגו עלולות להוביל למסקנות הפוכות. השופטת הדגישה כי יש להשתמש באמצעי הקיצוני של הרמת מסך ההתאגדות רק במשורה ובמקרים חריגים בהם נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, מה שלא היה המקרה כאן. עוד הדגישה השופטת כי המשיב לא הביא כל ראיה לקיומו של "מימון רזה", שהיה העילה היחידה שעלתה בתביעה להרמת המסך. ככלל, השופטת לא מצאה כל הצדקה או הגינות בהרמת מסך ההתאגדות וקבעה כי אין להטיל על המערערת אחריות בגין חוב החברה. משכך, הערעור התקבל, החלטת בית משפט קמא בוטלה, והמשיב חויב לשלם למערער הוצאות ערעור בסך 9,000 ₪.