רע"פ 42872-10-25

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של רע"פ 42872-10-25** **מבוא** ההחלטה הנדונה מתייחסת לבקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום. המבקש הורשע בעבירות של תקיפת בת-זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל. הבקשה מעלה מספר שאלות משפטיות, הן עקרוניות והן פרטניות, הנוגעות למשקל שיש לתת לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, לחובת בית המשפט לנמק טיעוני שיקום, ולשיקולים שיש לשקול בענישה. **העובדות וההליכים הקודמים** * **ההרשעה:** המבקש הודה בכתב אישום מתוקן שייחס לו מספר עבירות אלימות כלפי רעייתו, אם חמשת ילדיו, לרבות איומים. * **גזר הדין בבית משפט השלום:** לאחר קבלת חוות דעת מהממונה על עבודות שירות ושני תסקירי שירות מבחן, הטיל בית משפט השלום על המבקש עונש מאסר של 11 חודשים, תוך שקילת נסיבותיו האישיות, הודאתו, חרטתו, פנייתו להליך טיפולי, אך גם התרשמות שירות המבחן כי נכונותו לטיפול הינה חיצונית בלבד והקושי שלו להכיר בתרומתו לבעייתיות ביחסים. * **הערעור בבית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, שם דגש על חומרת האלימות, הישנותה, והעובדה שהתרחשה במסגרת המשפחתית. נקבע כי אין להסתפק בעבודות שירות אלא במקרים חריגים, וכי המבקש לא עבר שינוי ולא הפגין הבנה מספקת לחומרת מעשיו. עוד צוין כי קיים צורך הרתעתי אישי וציבורי. * **בקשת רשות הערעור:** המבקש עתר לבית המשפט העליון למתן רשות ערעור, בטענה כי מתעוררים שיקולי צדק ושאלות משפטיות החורגות מעניינו, ביניהן: * האם בקשת חוות דעת מהממונה על עבודות השירות לאחר שמיעת הטיעונים לעונש יוצרת ציפייה לגיטימית מצד הנאשם. * האם בית המשפט מחויב לדון מפורשות בטענות ההגנה בדבר סיכויי שיקום ולנמק התייחסותו לכך. * כי נגרם לו עיוות דין עקב אי דיון בטענות אלו. * כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות. **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון** השופט כבוב דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מבסס את החלטתו על שתי אדנים מרכזיים: 1. **היעדר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש:** השופט קבע כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", הכוללות התעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או חשש לעיוות דין או אי-צדק חמור. * **לגבי חוות דעת הממונה על עבודות שירות:** השופט הבהיר כי הפניית נאשם לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות השירות אינה מחייבת את בית המשפט, ואינה יוצרת "ציפייה" משפטית מחייבת. הדבר נכון ללא תלות או קשר לשלב בו הופנה הנאשם, ובפרט כאשר בית המשפט מציין במפורש כי ההפניה נעשית "מבלי לקבוע מסמרות בעניין העונש". בכך, התקבל הדגש כי ההחלטה בנוגע לעבודות שירות היא בשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, ולא נובעת מפרקטיקה מחייבת. * **לגבי חובת הנימוק בשיקום:** השופט דחה את טענת המבקש כי בית המשפט מחויב לדון מפורשות בטענות ההגנה בדבר סיכויי שיקום ולנמק האם אלו מצדיקים חריגה לקולה ממתחם העונש. נקבע כי הדבר אינו נובע מלשון סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, וכי אף אם היו קיימים טיעונים כאלה, הם דורשים נסיבות חריגות ביותר, שאינן מתקיימות בענייננו. * **הדגשת ההיבט הפרטני:** השופט הדגיש כי פסיקת הערכאות דלמטה הינה "נטועה היטב בנסיבות המקרה הקונקרטי", ועל כן אינה מהווה שאלה עקרונית חורגת. 2. **דחיית הטענה לעיוות דין ואי-צדק:** השופט קבע כי המבקש לא הוכיח עיוות דין או אי-צדק חמור. * **שקילת שיקולי שיקום ונסיבות אישיות:** נקבע כי מלוא הנסיבות נלקחו בחשבון ובאו לידי ביטוי בפסיקת הערכאות דלמטה. כאסמכתא לכך, צוין שירות המבחן, אשר ציין כי המבקש לא התמיד בהליכים טיפוליים, ואף נרשמה התרשמות כי נכונותו לטיפול הייתה חיצונית בלבד. התרשמות זו, יחד עם העובדה שהמבקש התקשה להכיר בחלקו באלימות, ערערו את הבסיס לטענה שהיה מקום להקל בעונשו על בסיס סיכויי שיקום. * **הדגשת הצורך בהרתעה:** בית המשפט המחוזי הדגיש את הצורך בהרתעה אישית וציבורית, בהתחשב בחומרת האלימות, הישנותה וההקשר הזוגי. הדבר מחזק את ההבנה כי גם שיקולים שיקומיים, לכשעצמם, אינם יכולים לגבור על צרכים חברתיים אלה כאשר מדובר בעבירות חמורות. **חידושים ונקודות משפטיות מרכזיות** * **אי-חיוב בחוות דעת ממונה על עבודות שירות:** ההחלטה מחזקת את הפסיקה הקיימת, לפיה הפניית נאשם לקבלת חוות דעת ממונה על עבודות שירות אינה יוצרת "חיוב" של בית המשפט להעניק את העונש המקל המוצע, ואף אינה יוצרת ציפייה לגיטימית מבחינת הנאשם. מטרת ההפניה היא מתן מידע נוסף לבית המשפט, ולא יצירת זכות. * **היקף הדיון בשיקום:** ההחלטה מבהירה כי על אף החשיבות הניתנת לשיקום, בית המשפט אינו מחויב לנהל דיון נפרד ומפורט בכל טענת שיקום, ובוודאי שאינו מחויב להצדיק מדוע סיכויי שיקום לא הביאו להקלה בעונש, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות ביותר. הפסיקה מדגישה את מדרג החשיבות של שיקולי השיקום ביחס לשיקולים אחרים, כגון חומרת העבירה, מידת הפגיעה, והצורך בהרתעה. * **הערכה שיפוטית של נכונות לשיקום:** ההחלטה מראה כי בית המשפט ישקול את התרשמות שירות המבחן בנוגע לנכונות המבקש להשתלב בטיפול. כאשר מתרשמים כי הנכונות חיצונית בלבד, הדבר יילקח לחובת הנאשם ולא לזכותו. * **משקל נסיבות אישיות אל מול חומרת העבירה:** למרות שהוזכרו נסיבותיו האישיות של המבקש (כגון השפעה על הילדים), נקבע כי הן אינן גוברות על הצורך בהרתעה אישית וציבורית, בהתחשב בחומרת האלימות. **מסקנה** החלטת בית המשפט העליון מבטאת גישה שמרנית יחסית בכל הנוגע למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". היא מדגישה את תפקידה של ערכאת הערעור כמוצאת דופן, ודוחה בקשות אשר לא עומדות באמות המידה המחמירות של "שאלה עקרונית החורגת" או "עיוות דין חמור". ההחלטה מחזקת את סמכותו של בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, לרבות סיכויי שיקום, ואינה רואה בהפניה לגורמים מקצועיים כלי ליצירת זכויות לנאשם. בנוסף, היא מאשררת את הדגש הניתן לענישה מרתיעה בעבירות אלימות במשפחה, כאשר הצורך בהגנה על קורבנות והרחקת עבריינים מהווים שיקול מכריע. **הערה:** הניתוח מבוסס אך ורק על המידע שסופק בטקסט.