בג"צ 77636-12-24

תקציר

במקרה של אמיר עיד פאווזי אבו עיד נגד מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, דן בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בעתירה למתן צו על תנאי. את העתירה הגיש אמיר אבו עיד, שהגיש אותה ב-30 בדצמבר 2024, למעלה משבועיים לאחר החלטת בית הדין הצבאי לערעורים ב-12 בדצמבר 2024, שדחה את ערעורו. צו המעצר המנהלי בעניינו של אבו עיד אמור היה לפוג ב-3 בינואר 2025. הרכב השופטים שכלל את השופט נעם סולברג, השופטת דפנה ברק-ארז והשופט יחיאל כשר החליט פה אחד לדחות את העתירה על הסף. השופט כשר, שנתן את פסק הדין, ציין שני נימוקים עיקריים לדחייה: עיכוב משמעותי בהגשת הבקשה לאחר החלטת בית הדין לעררים, תוך התייחסות למקרים תקדימיים (דוואבשה נ' מפקד כוחות צה"ל ועמר נ' מפקד כוחות צה"ל), וחוסר המעשיות של קיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית בתוך פרק הזמן הקצר שלפני פקיעת צו המעצר, בהתחשב בדרישות הפרוצדורליות לתגובות ולדיונים. רציונל זה נתמך גם על ידי התייחסות למקרים דומים קודמים שבהם עיתוי והיתכנות נלקחו בחשבון בהחלטות שיפוטיות (בשאראת נ' השופט הצבאי וחמידה נ' השופט הצבאי). לפיכך נדחתה העתירה, אך בית המשפט שמר על זכותו של אבו עיד לערער על כל צווי מעצר עתידיים שיוטלו נגדו. פסק הדין ניתן ביום 30.12.2024, המקביל לכ"ט בכסלו תשפ"ה בלוח השנה העברי, והדגיש את ההקפדה העקבית של בית המשפט על שקידה פרוצדורלית ועיתוי בביקורת שיפוטית.