ת"א 12229-02-16

תקציר

פסק דין זה דן במחלוקת על הפיצויים המגיעים לתובע שאדמתו הופקעה על ידי מדינת ישראל. המסגרת הנורמטיבית למקרה זה היא סעיפים 12 ו-13 לפקודת הקרקעות, הקובעים כי סכום הפיצוי צריך להיות שווי השוק של הקרקע בעת ההפקעה, ופיצוי נוסף עבור התקופה שבין ההפקעה לתפיסת הקרקע, עד לתשלום הפיצויים בפועל. פיצוי נוסף זה, המכונה דמי חכירה אבודים, נועד לפצות את הבעלים על הנזק שנגרם בתקופה זו, ולתמרץ את הרשות המפקיעה לשלם במועד. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את שווי הקרקע מדי שנה, תוך שימוש בעסקאות השוואה לקרקעות דומות, וניכוי דמי החכירה האבודים משווי זה. מסקנות המומחה, שבית המשפט אימץ במידה רבה, קבעו את שווי השוק של הקרקע, תוך הפחתה רוחבית של 20% מהערכים שנקבעו על ידי המומחה במקרה קודם ודומה. הפחתה זו יושמה למרות חריגתו של המומחה ממדיניותו הקודמת במקרים אחרים, בשל חוסר הבחנה לכאורה של המדינה בהערכות ערכי הקרקע משנות הפקעה שונות. קביעותיו של המומחה בדבר ההחזר השנתי של דמי החכירה האבודים, המבוססות על דמי שכירות רעיוניים של 6% לפני שנת 2008 ו-5% לאחריה, אומצו אף הן על ידי בית המשפט, שכן אלה נמצאו סבירות ותואמות את נוהלי המדינה. בסך הכל נפסקו לתובעים פיצוי בסך 637,216 שקל, לצד 126,750 שקל שכר טרחת עורך דין והחזרי הוצאות. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.