ערר 85247/13

תקציר

פסק דין זה מתייחס לערעור על היטל השבחה בגין שתי תכניות: תכנית 1680 משנת 1981 ותכנית 2363 משנת 1994. המערערת טענה, כי השומה ששימשה לחישוב החיוב נערכה בגין דירה אחרת בבניין ואין להחיל אותה עליהן. הוועדה הכירה בכך שבעוד שהשומה נערכה טכנית עבור דירה אחרת, מדובר בשומה חלוטה תקפה וניתן להחיל אותה על המערערת, מה גם שהמערערת לא ערערה לגופה של השומה ולא סיפקה שומה נגדית. עם זאת, הוועדה מצאה כי גישתה של הוועדה המקומית לחישוב ההיטל הייתה לקויה. לגבי תכנית 1680, שאפשרה הקמת חדר יציאה לגג, ציינה הוועדה כי המערערת, הממוקמת בקומה הראשונה, אינה יכולה ליהנות מתוספת זו. פסקי דין קודמים קבעו כי היטל השבחה מחושב על בסיס עליית ערך הנכס כתוצאה מתכנית, אך שומת הוועדה המקומית לא הראתה כל עלייה בערך הנכס של המערערת. במקום זאת, היא העריכה את שווי זכויות הבנייה באופן עצמאי, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הדין הקיים. לפיכך, נקבע כי החיוב בגין תמ"א 1680 אינו תקף. לגבי תכנית 2363, שאפשרה הוספת שתי קומות מגורים, קבעה הוועדה כי ההשבחה שנוצרה בתכנית זו חלה על כל בעלי הנכסים בבית המשותף, שכן היא אינה קשורה לבעלים ספציפיים. הוועדה הדגישה כי יש לחשב את היטל ההשבחה על בסיס עליית ערך הנכס בעת אישור כל תכנית, בהתאם לשיטת המדרגות שהותוותה בפסקי דין קודמים, ולא כאפקט מצטבר של כלל התכניות, כפי שנטען על ידי הוועדה המקומית. כתוצאה מכך, הערר התקבל באופן חלקי, והחיוב בגין תכנית 1680 בוטל, בעוד החיוב בגין תכנית 2363 עמד בעינו.