ע"ב 30/08

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת מנכ"ל משרד התמ"ת שלא להעניק רישיון למערערת א.כ. שירותי סיעוד בע"מ לפעול כלשכה פרטית המתווכת להעסקת עובדים זרים. המנכ"ל דחה את הבקשה משום שבעלת המניות בחברה, הגב' מרקוב, נשואה למר מרקוב, עובד בכיר לשעבר בחברה אחרת שרישיונו נשלל. החוק קובע כי השר רשאי לסרב לבקשה לרישיון לשכה פרטית אם בשלוש השנים שקדמו לכך הופעלה סמכותו כלפי פקיד בכיר של המבקש או בעל עניין בו, לרבות בדרך של ביטול רישיון. הרכב בית הדין הארצי לעבודה קבע כי החלטת המנכ"ל צריכה לעמוד. בית המשפט קבע כי תכליתו של חוק שירות התעסוקה היא למנוע מאדם שרישיונו נשלל עקב כשל תפקודי לפתוח חברה חדשה ולפעול באמצעותה, וכי החוק מאפשר לבחון את האנשים העומדים מאחורי החברה. בנסיבות מקרה זה, מצא בית המשפט כי מר מרקוב לא היה דמות שולית בחברה שרישיונה נשלל, וכי הוא יהיה מעורב בחברה החדשה. לפיכך, נטל ההוכחה היה על המבקשים להוכיח כי מר מרקוב לא יהיה מעורב בפעילות החברה החדשה, דבר שלא עשו. עוד קבע הרוב כי העובדות תומכות במסקנה כי בני הזוג, כיחידה אחת, פעלו לעקיפת החוק, במיוחד נוכח הזמן הקצר שחלף בין חקירת החברה הקודמת לבין הבקשה לרישיון לחברה החדשה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי החלטת המנכ"ל התבססה על ראיות מנהליות שרשות סבירה תמצא בהן משקל, וכי ההחלטה אינה בלתי סבירה, בלתי חוקית או מפלה. השופט פליטמן חלק על כך, וטען כי היה מקום להחיל את פרשת נירן, שכללה עובדות דומות, כדי לבטל את החלטת המנכ"ל. הוא הדגיש כי החוק מאפשר סירוב לבקשה רק אם בעל העניין בחברה המבקשת הוא אותו אדם שכנגדו הופעלה סמכותו של השר. מאחר שמרקוב לא היה בעל עניין בא"ק, היה צריך לאשר את בקשת החברה לרישיון. השופט רבינוביץ' הצטרף לדעה זו.