ת"צ 9961-09-18

תקציר

השופט מצא כי הסדר הסתלקות בין התובע לנתבע הוא סביר וראוי, ואישר את בקשתם להסתלקות מתביעה ייצוגית. השופטת ביססה החלטה זו על התנאים הקבועים בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, המאפשר הסתלקות מתובענה ייצוגית באישור בית המשפט, כל עוד התובע אינו מקבל טובות הנאה כלשהן מהנתבע ללא אישור בית המשפט. השופט הכיר בכך שהמחוקק הוסיף תנאים אלה כדי למנוע תביעות סרק "מפוצות", והתווה את אמות המידה שעל בית המשפט לבחון בבואו לדון בבקשות אלה, ובכלל זה האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה, והתועלת שהתביעה הביאה לחברי הקבוצה הייצוגית. השופטת התייחסה גם לפסק דין מרקית, שדן בסוגיית הסדרי המשיכה המפוזרים וקבע קווים מנחים לאישורם. בסופו של דבר, מצאה השופטת כי בקשת ההסתלקות של הצדדים עמדה בתנאי האישור, וכי טענות המבקש, בפרט בכל הנוגע לפרשנות סעיף 6ג לחוק המכר, מוצדקות. השופט אישר גם את הגמול ושכר הטרחה המומלצים למבקש, אך לא פטר אותו מתשלום המחצית השנייה של האגרה כנדרש בחוק, אלא אם כן מצא בית המשפט טעמים מיוחדים לכך. עם זאת, השופטת הסכימה עם טענת הצדדים כי הן המבקש והן המשיב יתחלקו בעלות המחצית השנייה של שכר הטרחה באופן שווה, בהתחשב בכך שטענות המבקש לא היו חסרות שחר. לפיכך נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ופסק הדין היה אמור להיות מוצג בפני שני הצדדים ובפני מנהל מערכת בתי המשפט לרישום.