ת"א 1796/06

תקציר

התובעים, חברת האחים שליין בע"מ ומנהליה, תבעו את הנתבעים בטענה כי היה להם הסכם הפצה בלעדי עם יאמאטו, חברה יפנית המייצרת מכונות תפירה, וכי ימאטו הפרה הסכם זה. התובעים טענו כי הקשר הישיר של הנתבעים עם לקוחות בטורקיה ובסין, וביטול הסכם ההפצה, גרמו להם נזק. הנתבעים טענו כי לא קיים הסכם בלעדיות כזה, וכי גם אם כן, התובעים אינם זכאים לסעדים כלשהם משום שלא השקיעו כספים בקידום מוצרי ימאטו, והנתבעים לא סיכלו עסקאות כלשהן. בית המשפט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שפעלו באופן עצמאי בטורקיה טרם הקמת חברות זרות, ולכן לא ניתן לדון בטענותיהם הנוגעות למיזם הטורקי בפסק דין זה. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי הושג הסכם הפצה בלעדי, שכן לא הוסכם על החלטת הצדדים ופרטים רבים. גם אם היה קיים הסכם כזה, טענות התובעים בנוגע לעסקת דלתא סין לא היו מבוססות. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו את היקף הנזק שנגרם להם לכאורה, וחוות דעת המומחה שהוגשה על ידם לא התבססה על נתונים מהימנים. לפיכך, גם תביעת התובעים לסעד כספי, שהתבססה על טענות אלה שנדחו, נכשלה. עם זאת, בית המשפט דן בראשי הנזיקין כנימוס, ומצא כי חוות הדעת שהציגו התובעים אינה אמינה, שכן היא ניזונה מהתובעים עצמם ומסתמכת על טענות שלא הוכחו. הוצאות הנתבעים חויבו בתובעים, שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין דחה את טענות התובעים כנגד הנתבעים, ומייתר את הצורך לבחון את אחריותו העצמאית של הנתבע השלישי.