סע"ש 45711-03-13

תקציר

מדובר בבקשתו של עובד לסעד זמני וקבוע כדי למנוע את פיטוריו באופן חד צדדי על ידי עיריית טייבה, תוך עקיפת הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות. המבקשת, שכיהנה כמנהלת החינוך בעירייה, טענה כי היה מקום לפעול על פי חוקת העבודה, לרבות הליך הפיטורים. מנגד, טענה העירייה כי חוק הרשויות המקומיות (מנהל אגף החינוך) מאפשר להם לפטר את המבקש ללא הסכמת ארגון העובדים. בית המשפט הכיר בהסתדרות המורים כצד להליך, נוכח תפקידה בייצוג המבקש. נקבע כי המבקש היה עובד קבוע של העירייה, הנופל תחת חוקת העבודה וההסכמים הקיבוציים. בית הדין פירש את החוקים הרלוונטיים, לרבות פקודת העיריות, חוקת העבודה וחוק הרשויות המקומיות, וקבע כי ההוראות המסדירות פיטורים בחוקת העבודה חלות על המבקש. הודגש כי חוק הרשויות המקומיות נועד להעניק הגנה נוספת למנהלי החינוך, ויש לקרוא אותו יחד עם חוקת העבודה ולא בהחרגתה. זאת ועוד, בית המשפט הבחין בין תפקידו של המבקש לבין עובדי עירייה בכירים המוזכרים בפקודת העיריות, וציין כי מנהל מחלקת החינוך לא מילא תפקיד של "שומר סף". כמו כן הוזכרו דברי ההסבר לחוק הרשויות המקומיות, אך בית המשפט קבע כי אין בהם די כדי לגבור על הוראות חוקת העבודה. בסופו של דבר, בית הדין פסק לטובת המבקש, וקבע כי הליך הפיטורים היה צריך לעמוד בחוקת העבודה. העירייה חויבה לשאת בהוצאותיו של המבקש, והליך הפיטורים הוקפא עד לסיום הליכי בוררות לפי חוקת העבודה.