ע"פ 1761/04

תקציר

הערעור מתייחס להיקף סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי ולחובותיו של אדם שניתן נגדו צו. המערער, גלעד שרון, נחקר כחשוד והמשטרה ביקשה להשיג מסמכים שהיו ברשותו. המשטרה ביקשה צו להצגת המסמכים לפי סעיף 43, אך המערער סירב בטענה לזכות השתיקה. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המערער, אך המדינה זכתה בערעור, ובפסק הדין הראשון נקבע כי לשרון אין זכות שתיקה אך יש לו טענת חיסיון מפני הפללה עצמית. בעקבות זאת ביקשה המדינה להורות לשרון למסור את המסמכים, שלטענתו מסר לעצמו. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת שרון, אך המדינה זכתה בערעור, כאשר בית המשפט המחוזי קבע כי יש לפרש את המילים "ברשותו או בהחזקתו" בסעיף 43 באופן רחב. שרון ערער על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה אותה והסכים עם בית המשפט המחוזי כי על שרון לקיים את הצו ולמסור את כל המסמכים המוזכרים בו, בין אם הם ברשותו הפיזית ובין אם לאו. עוד קבע בית המשפט כי הצווים הוצאו כדין וכי שרון לא טען כי לא עלה בידו להמציא את המסמכים. בנוסף, התווה בית המשפט את נוהל הביקורת השיפוטית על צווים לפי סעיף 43, לרבות סמכותו של בית המשפט לפקח על ביצועם וגבולותיה של סמכות זו. פסק הדין מחייב את שרון למלא את הצווים לאלתר, ודוחה את ערעורו בכפוף לזכותו לפנות שוב לבית המשפט אם לא יצליח להמציא מסמכים מסוימים למרות מאמציו.