בש"פ 8097/14

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה בעקבות כתב אישום שהוגש נגד המערער בגין מעשה סדום, אונס ומעשה מגונה בכוח כלפי עובדת זרה מהודו. המערער לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אלא טען לשחרור על סמך ההמלצות שהותוו בתסקיר שירות המבחן. הדו"ח פירט את הסיכון הגבוה לחזרה לפשע ואת הצורך בהשגחה, והציע את שחרורו של המערער למעצר בית בפיקוח בני משפחה. עם זאת, בית המשפט המחוזי חרג מהמלצה זו, בנימוק של חוסר התאמתם של המפקחים המוצעים, ובמיוחד אמו של המערער, שהייתה אמורה להיות המפקחת הראשית. בית המשפט צפה באירוע באולם בית המשפט שבו האם היססה לענות על שאלה בנוגע להאשמות נגד בנה, מה שגרם לבית המשפט לפקפק ביכולתה לפקח עליו ביעילות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי דודיו של המערער, שהוצעו כמפקחים, לא הכירו את המערערת מספיק טוב כדי להבטיח פיקוח נאות. נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמערער ואי התאמתם של המפקחים החלופיים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים. המערער ערער על החלטה זו, אך הערעור נדחה מאחר שבית המשפט הסכים עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר בדבר אי התאמתה של חלופת המעצר. פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי להעדיף את הגנת הציבור על פני שחרורו של המערער.