ע"א 5332/03

תקציר

בפסק הדין, שניתן על ידי מספר שופטים, נקבע כי יש לדחות את הערעור, ועל המערערת לכסות את הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪. השופטת א' פרוקצ'יה מסכימה עם פסק דינה של השופטת ארבל, ואילו הנשיא א' ברק תומך בהחלטה מטעמים שונים במקצת. ברק סבור כי התזכיר בין הצדדים מהווה חוזה מחייב מבחינה משפטית, אך נכרת במרמה על ידי המערערים, ובכך מזכה את המשיבים לבטלו. התזכיר כלל בתוכו את כל המרכיבים הדרושים לחוזה מקרקעין, ושום דבר בתוכו או בפעולות הצדדים לא רמז שמדובר בצעד משא ומתן בלבד. פעולות מרכזיות, כגון העברת תשלום מהותי והסכמים חוזיים שנחתמו בעקבותיו על ידי המשיבים, הדגישו את תפיסתם את התזכיר כמחייב. כמו כן, הודעות המערערים אישרו את הכרתן בזיכרון הדברים כחוזה מחייב. השופטת ארבל מציינת כי חוזים מחייבים רק כאשר שני הצדדים התכוונו לכך, ונבחנים דרך עדשה אובייקטיבית. עם זאת, ברק מדגיש כי אם קיים פער בין כוונה לבין הצהרה שהצד השני יודע, יש להתמקד בכוונה. התזכיר, לטענת ברק, היה מחייב אך פגום בשל אי גילוי מבני רכוש בלתי חוקיים על ידי המערערים, תוך הפרת חובת ניהול משא ומתן בתום לב. משסירבו המשיבים להתעלם מהתוספות הבלתי מתועדות של הנכס, זכותם לבטל את החוזה הייתה מוצדקת. בית המשפט המחוזי אישר את עמדת הרוכשים לגבי אי הסדרים וקבע כי התזכיר בטל בשל מצג שווא, אותו אימצה השופטת ארבל בפסק דינה מיום 20.9.04.