ת"א 31242-12-20

תקציר

בית המשפט קבע כי פעולות השוטרים כלפי התובע מיכאל היו בלתי חוקיות. מהראיות עולה כי בעקבות קטטה בין התובעים לשוטרים, נאזקו התובעים והסכימו להיעצר ולהילקח לתחנת המשטרה. למרות זאת, משך השוטר כעביה את מיכאל לעבר ניידת המשטרה וריסס גז פלפל בפניו ללא הצדקה, דבר שגרם לו ליפול. מדובר בעוולת נזיקין מכוונת, שנושא המשרה והמדינה, כמעסיקו, היו אחראים לה. עם זאת, התביעה בגין רשלנות נגד מח"ש (מח"ש) נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי חקירת מח"ש את האירוע נוהלה בשקידה, וכל סתירה בדוחות לא הצביעה על רשלנות או ניסיון לשבש את החקירה. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל ראיה להתנהלות נזיקית של השוטר יגאל היילו, מלבד קריאתו לשוטר כעביה "למשוך" את מיכאל. עם זאת, מעשיו של הקצין לא גרמו כל נזק לתובעים. גם טענתו של התובע מס' 2, שלא הותקף פיזית, נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי לא הופעל נגדו כוח בלתי סביר וההחלטה לעצור אותו הייתה כדין. בפסיקת הפיצויים פסק בית המשפט למיכאל 32,000 ₪, בהתחשב בגילו, במצבו הבריאותי ובנסיבות התקיפה. עם זאת, אשמתו הוערכה ב-20%, מה שהופחת הפיצוי ל-25,600 שקל. סכום זה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, היה אמור להיות משולם על ידי נאשמים 1 (מדינת ישראל) ו-4 (קצין כעביה) ביחד ולחוד בתוך 30 יום. יתר התביעות והנתבעים נדחו.