בר"ע 731/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת נכות רפואית. ערעורו של המבקש, הסובל מסכיזופרניה, נדחה על ידי הוועדה הרפואית לעררים, מה שגרם להם להביא את המקרה לבית המשפט המחוזי בירושלים. עיקר הטענות שהועלו על ידי הייצוג המשפטי של המבקש נסובו סביב שתי נקודות מרכזיות. ראשית, הם טענו כי בית הדין האזורי שגה בכך שהתעלם מכך ששני הצדדים הסכימו להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה לדיון נוסף בחוות דעת שנתן ד"ר פינקלשטיין. שנית, נטען כי הוועדה מחויבת משפטית לפעול על פי הנחיות DSM 4 בקבלת החלטתה ולאחר מכן לנמק את קביעתה באותה מסגרת. לאחר שיקול דעת מעמיק קבעה השופטת כי בניגוד לטענות המבקש, יש לקבל את החלטת בית המשפט המחוזי. פסק הדין פירט בהרחבה את הסיבות לכך שפרשנותו של המבקש לפסיקה הרלוונטית בנוגע לשימוש ב-DSM 4 הייתה שגויה. השופט הדגיש כי קביעותיה הרפואיות של הוועדה מצויות בתחום סמכותה המקצועי וכי ככלל, אל לו לבית המשפט לבטל החלטות של ועדות רפואיות, בהיעדר נסיבות חריגות. עם זאת, השופטת הכירה בזכות טענתו הראשונה של המבקש. בפרוטוקול הוועדה לא הוזכרה חוות דעתו של ד"ר פינקלשטיין, ולכן יש להחזיר את התיק לוועדה לדיון נוסף והסבר, אם בחרה שלא לקבל את חוות הדעת האמורה. בנוסף, השופט המליץ לוועדה לבחון את תחולתו של סעיף 33 ולא של סעיף 34. תשובת המוסד הייתה אמורה להינתן עד ליום 23.9.2007, ומועד הדיון נקבע ליום 24.9.2007. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים המעורבים.