עפ"ת 31895-05-23

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של נהיגה בשכרות. המערערים טענו, כי הם מוגנים שלא בצדק נוכח התנהלות המשיב ואי שמירת נתונים הנוגעים לתקינות בדיקת הנשיפה, דבר שמנע מהם לערער על החשד הסביר העולה מתוצאות הבדיקה. עם זאת, בית המשפט מצא כי בדיקת הנשיפה, בשילוב עם עדותו של השוטר, יצרו חשד סביר, ותוצאות הבדיקה קבילות כראיה. יתר על כן, גם אם לא הוכח החשד הסביר, קבע בית המשפט כי השיהוי הקל בעריכת הטסט אינו מצדיק פסילת הראיות שהתקבלו, במיוחד בהתחשב בכוונת המחוקק העומדת מאחורי מבחני נהיגה בשכרות. בית המשפט דחה גם את הערעור על גזר הדין, תוך שהוא מדגיש את הצורך להילחם בנהיגה בשכרות ואת הטלת תקופת הפסילה המינימלית הקבועה בחוק. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה בשני חלקיו, והמערער חויב לעמוד בעונש המקורי.