בג"צ 161/94

תקציר

העותר, אליהו עטרי, שקוע בחובות כבדים וחסר דיור והכנסה, מבקש למכור את אחת מכליותיו כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות. הוא עותר לבית המשפט להורות לשר הבריאות להתקין תקנות המאפשרות מכירת איברים להשתלה ולהסיר את האיסור על תרומת איברים בפיצויים. המשיבה, מדינת ישראל, טוענת כי סחר באיברים אינו מוסדר בחקיקה מיוחדת, ובתי החולים פועלים על פי כללי האתיקה הרפואית, האוסרים על מכירה ורכישה של איברים. המדינה מדגישה חוקים בינלאומיים והצעות המגדירות סחר באיברים כעבירה פלילית. העתירה מעלה סוגיות מוסריות ומשפטיות מורכבות, עם ספרות משפטית ענפה בנושא. בית המשפט מכיר בצורך ברגולציה אך סבור כי חקיקה ראשית היא דרך הפעולה הראויה, הכוללת בתוכה שיקולים משפטיים, מוסריים, ציבוריים ופרטניים תוך בירור היבטיה השונים של הבעיה. מתן אפשרות להליך החקיקה להתנהל מוצדק, וטענת המשיב כי חקיקת משנה אינה הפתרון היא סבירה. יתר על כן, בית המשפט לומד כי צרכיו המיידיים של העותר מקבלים מענה על ידי רשויות הרווחה, וטענתו כי חייו של חולה מוטלים על כף המאזניים אינה מבוססת. בנסיבות אלה, העתירה נדחית, ולא נפסקו הוצאות. השופטת א' מצא והשופטת ד' דורנר מסכימות עם הכרעת הדין.