ע"א 165/83

תקציר

במקרה משפטי זה, המערער, שאיבד חלק מאצבעו בתאונת עבודה בעת שהועסק אצל המשיב מס' 1, הוכרז לאחר מכן נכה חמישה אחוזים לצמיתות על ידי ועדה רפואית. למרות חזרתו לעבודה, רק לאחר פיטוריו כעבור למעלה משבע שנים הבין המערער כי יכולתו לבצע עבודות גבס נפגעה בעקבות התאונה, מה שגרם לו לתבוע פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בנימוק של התיישנות, שאושרה בערעור לבית המשפט העליון. השופט א' ברק הדגיש כי תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין מתחילה עם גילוי הנזק, לפי "כלל ההתגלות" לפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין. במקרה זה, מאחר שהנזק מקטיעת האצבע ניכר מיד, קבע בית המשפט כי תקופת ההתיישנות החלה במועד התאונה, 3.3.1975, ולכן הגשת התביעה בשנת 1982 הייתה מאוחרת מדי. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה, וציין כי החקיקה מניחה שאנשים יתבעו באופן מיידי פיצויים משמעותיים. השופט ברק גם הציע לשקול מחדש את חוק ההתיישנות כדי להכניס גמישות רבה יותר, בדומה להתאמות שנעשו במשפט האנגלי, ולאפשר הגשת תביעות אף מעבר לתקופה הקבועה בתנאים מסוימים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 200,000 ₪.