ת"א 3896-02-23

תקציר

פסק דין זה דן בהבחנה בין בורר לבין גורמי הכרעה מוסכמים אחרים. פסק הדין מבהיר כי הסכמה לכך שצד שלישי יכריע בסכסוך אינה מעידה בהכרח על הסכמה להקנות לאותו אדם סמכויות של בורר. המקרה שלפנינו כולל שתי התניות ליישוב סכסוכים בהסכם בין הצדדים. הראשון הוא סעיף בוררות, ואילו השני כרוך במינוי מומחה מכריע לפתרון מחלוקות טכניות ו/או הנדסיות. הצדדים לא הצליחו להסכים האם יש לראות במבקש בורר או מומחה מכריע. השופט קבע כי המבקש אינו בורר, בעיקר משום שהצדדים לא הסכימו לכך, והורה לצדדים לפצות את המבקש על עבודתו. השופטת הדגישה את מורכבותו של מנגנון יישוב הסכסוך בהסכם וציינה כי כוונותיו הטובות של המבקש אינן מצדיקות את אילוצו לשמש כבורר. פסק דין זה מדגיש את החשיבות של בהירות וקונצנזוס בסעיפי יישוב סכסוכים כדי למנוע סיבוכים כאלה.