ערר 306/14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תחולתו של סעיף 19(ב)(4) ביחס לנוסח הסעיף בדבר הפטור מהיטל השבחה. על בית המשפט לקבוע האם יש לפרש את הסעיף על סמך מועד יישומו או מועד השיפור. ההבחנה חיונית בשל התיקונים שנעשו בסעיף לאורך זמן. בית המשפט פוסק לטובת פרשנות החוק על פי הנוסח בעת אירוע המס, שהוא במקרה זה פרסום תכנית ההשבחה. על פי הוראות התוספת השלישית, אירוע המס חל לפני מועד המימוש או הביצוע. לפיכך, יש לבחון את טענת הפטור על פי נוסח הסעיף טרם התיקון. המערערים טוענים כי הם זכאים לפטור כמוסד דתי או כהקדש. עם זאת, המשיב טוען כי המערערת, בהיותה נאמנות, אינה יכולה להיחשב כ"מוסד". בית המשפט מצדד במשיב, בקובעו כי נאמנות אינה נחשבת לישות משפטית ולכן אינה יכולה להיחשב כמוסד על פי הוראת הפטור. יתר על כן, בית המשפט מסביר כי גם אם ניתן היה לראות בהקדש דתי מוסד, המערערת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שהיא פועלת כמוסד ציבורי למטרות דת, צדקה או רווחה. בית המשפט מדגיש כי סעיף הפטור דורש זיקה ברורה בין הפעילות הציבורית לבין השימוש בקרקע, אשר המערערת לא הצליחה לבסס. בנוסף, בית המשפט מציין כי חוסר פעילותה של המערערת במשך שנים רבות מקשה על הכרתה כמוסד ציבורי. לבסוף, בית המשפט ממנה שמאי מייעץ לבחינת טענות המערערת בדבר גובה ההיטל ומאפשר לצדדים להגיש השגות בתוך 30 יום מיום קבלת חוות דעתו של השמאי. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים ומתוארכת ליום 10/03/2015.