ע"א 8234/08

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית הדין למים שביטל שני צווים שהוציא נציב המים נגד המערערים, אשר הורה להם לתקן את זיהום מי התהום שלהם. הצו הראשון הוצא נגד תדיר-גן, שהפעילה מפעל לעיבוד מתכות בסמוך לאתר קידוח מים שהושבת בשל זיהום. הצו השני הרחיב את הצו הראשון וכוון למספר גורמים, בהם תדיר-גן, כור מתכת (שרכשה את מניותיה של תדיר-גן), תדיראן (שהפעילה את המפעל לפני תדיר-גן) וכור תעשיות (שהייתה בעלת השליטה בתדיראן). בית הדין קבע כי הצווים הוצאו שלא כדין, בשל השיהוי הממושך בהוצאתם, היעדר ראיות מספיקות הקושרות את המשיבים לזיהום וחוסר הבהירות באשר לחבותם. נמצא כי דרך הפעולה הראויה הייתה לפתוח בהליכים פליליים. המדינה טענה כי החלטת בית הדין ניתנה בטרם עת, לפני שמיעת הראיות, וביקשה משפט חוזר. השופטים הסכימו עם טענת המדינה כי בית הדין לא מיצה את ההליכים והיה עליו לבחון את חומר הראיות. הם הדגישו את חשיבות השמירה על מקורות המים בישראל ואת האינטרס הציבורי בטיפול בזיהום מים. הם קבעו כי "גיל" הזיהום אינו צריך בהכרח למנוע צווים מנהליים לתיקונו, וכי טענות המדינה בדבר זיהום מתמשך והתקדמות טכנולוגית בטיפול ראויות לבחינה. יתר על כן, חוסר הפירוט של הצווים לא צריך להוביל לביטולם ללא תשתית ראייתית מלאה. השופטים הגיעו למסקנה כי האינטרס הציבורי בטיפול בזיהום המים מצדיק בחינה מעמיקה לגופו של עניין, ולכן החזירו את הדיון לבית הדין למים לבחינת הטענות והראיות. המשיבים חויבו לשלם למדינה 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.