ת"א 36196-10-19

תקציר

הסכסוך בין התובעים, הגב' מרג'יה ובנה נייל, לבין הנתבעים, מר שאער והוועדה המקומית לתכנון ובניה, נסוב סביב הגבול בין החלקות הסמוכות להם ביפיע. התובעים טענו כי הבנייה והשימושים של שאער מסיגי גבול ברכושם וגורמים לאי נוחות ולנזק. הם ביקשו צווי מניעה ופיצוי כספי. בתוך כך, שאער תבע מנגד את דמי השימוש, בטענה כי התנהלות התובעים עיכבה את השלמת הקומה החמישית בבניין. השופט מצא צדק בטענות התובעים בדבר קיומה של הסגת גבול בחלקה שלהם. נקבע כי שאער בנה חומה נוספת וקומת חניה שפלשו לנכסי התובעים ללא הסכמתם ובניגוד להיתרי בנייה. בעקבות זאת הורה השופט להרוס את הבנייה הפולשת, המוגבלת לחלק הפולש לאדמות התובעים. באשר לטענות התובעים בדבר מטרד, קיבלה השופטת באופן חלקי את טענתם בדבר המחרטה שפעלה ללא היתר בבניין של שאער, דבר שגרם להם לאי נוחות. לפיכך הורה השופט על פינוי המחרטה. עם זאת, הטענות בדבר שימוש מסחרי חורג בבניין של שער ומטרד רעש נדחו, שכן התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם. תביעת התובעים לפיצויים כספיים לא צלחה, שכן הם לא הוכיחו די הצורך את שיעורי הנזק הנטענים. באשר לחבות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, דחתה השופטת את טענות התובעים. לטענתם, הוועדה התרשלה במתן היתרי בנייה ולא אכפה את החוק. עם זאת, השופט מצא כי החלטות הוועדה היו כפופות להשתק החברה וכי התובעים לא הוכיחו רשלנות או הפרת חובה חקוקה. לבסוף, נדחתה תביעתו הנגדית של שאער בשל התיישנות והיעדר ראיות שיתמכו בנזקיו הנטענים. בעקבות זאת הורה השופט לשאער לשלם לתובעים 20 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, בעוד שכנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא הוצא צו הוצאות.