ע"א 571/79

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו אכיפת הסכם עסקת מקרקעין למכירת דירה. המחלוקת הראשונית התעוררה כאשר המערער, קבלן במקצועו, טען כי אינו מחויב לתנאי ההסכם משום שלא חתם על החוזה בשמו או בשם החברה הקבלנית שניהל. המשיב, שביקש לאכוף את החוזה, טען כי הושג הסכם מחייב ללא חתימת המערערת. בית המשפט העליון קבע כי מסמך בכתב, ללא חתימה, אינו פוסל מטבעו הסכם מקרקעין לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. היא הדגישה כי בעוד שחתימה מספקת תמיכה ראייתית חזקה, אין היא דרישה מוחלטת למתן תוקף להסכם אם ראיות משכנעות אחרות מוכיחות את כוונות הצדדים. בית המשפט הוסיף והתייחס לסוגיית ההצמדה והריבית על תשלומים שלא שולמו על ידי המשיב עקב הפרת חוזה על ידי המערערת, וקבע הצמדה וריבית חלקית ולא הצמדה מלאה. בנוסף, בחן בית המשפט סוגיות פרוצדורליות הנוגעות לפיצול סעדים הקשורים לתביעות פיצויים והדגיש את נחיצותה של התנהלות פרוצדורלית ראויה בטיפול בעניינים אלו. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את תוקפו ואכיפתו של החוזה, הורה על התאמות בהתחייבויות הכספיות, וקיבל באופן חלקי ערעורים מרובים, המשקפים איזון בין שוויון חוזי ופרוצדורלי.