ת"פ 20957-04-22

תקציר

טענות המבקש מעוגנות בסעיפים 149 לתקשי"ר, בדבר אכיפה בררנית והגנה מפני צדק. נטל ההוכחה מוטל על הנאשם להוכיח לכאורה כי נעשתה הבחנה פסולה בין שווים – במקרה זה, כי התביעה פעלה באופן מפלה ללא הצדקה. בתי המשפט קבעו כי דוקטרינת ההגנה מפני הצדק תחול רק במקרים חריגים. המבקש לא הביא כל ראיה לסתור את חזקת תקינות התביעה; יתר על כן, מנתוני הפרקליטות עולה כי 10% מהתלונות הדומות הסתיימו בהגשת כתבי אישום, מה שתומך בעמדת התביעה. טענת המבקש לאכיפה בררנית התבססה על זהותו של מושא האיום, אשר השופט מצא כמוקד בלתי מוצדק, המצמצם את היקף התביעה שלא לצורך. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ונדחה. הדיון יימשך כמתוכנן.