עמ"ש 16408-05-20

תקציר

פסק דין זה דן בתוקפה של צוואה שנערכה על ידי אדם שנפטר. הצוואה המדוברת הייתה השנייה שנערכה על ידי המנוח וביטלה במפורש את הצוואה הקודמת. טענתה העיקרית של המערערת הייתה כי המנוחה לא הבינה את טיב מעשיה בעת עריכת הצוואה ולכן הצוואה בטלה. השופט, השופט ניצן סילמן, דחה את הערעור בקובעו כי המערער לא הביא ראיות ממשיות וברורות לאי כשירותו של המנוח, שכן נטל ההוכחה מוטל על התובע. הקביעה התקבלה על סמך הערכות של שני מומחים שמונו על ידי בית המשפט. לדברי המומחים, למרות שמצבה הפיזי של המנוחה היה בכי רע, היא הבינה את משמעות הצוואה. הערכות המומחים נלקחו בחשבון גם לגבי פשטותה או מורכבותה של הצוואה. שני המומחים הסכימו כי מדובר בצוואה פשוטה וכי המנוח יכול היה להבין את טיבה. בנוסף, העובדה שהמנוח חתם על מספר טפסי הסכמה מדעת בסמוך למועד עריכת הצוואה תמכה בחוות דעת המומחים. השופטת סילמן התייחסה גם לביטול הצוואה הקודמת וטענה כי חזקת ההבנה של מהות הצוואה לא הופרכה במקרה זה. השופט ס' יוסי חלק על פסק הדין וטען כי המנוח לא הבין שהצוואה החדשה שינתה את הקודמת. השופט יוסי הדגיש כי יש לבחון את הצוואה המאוחרת לאור הצוואה הקודמת והבנת ההשלכות של הוראות הצוואה החדשה היא היבט מכריע בהבחנה בטיבה של הצוואה. מאחר שהמומחית, פרופ' יהודית אהרון-פרץ, קבעה כי המנוח כנראה לא הבין את סעיף הביטול, הגיע השופט יוסי למסקנה כי יש לראות את הצוואה כחסרת תוקף. השופטת עפרה אטיאס הסכימה עם קביעתו של השופט סילמן, וקבעה כי הצוואה פשוטה והמנוח כשיר לעשותה. באשר למודעות לביטול הצוואה הקודמת, הסכים השופט אטיאס עם התערבותה של השופטת סילמן בחוות דעתו של המומחה וסבר כי הבנתו של המנוח את טיבה של הצוואה מרמזת על הבנת אופייה המחייב וביטול הצוואה הקודמת. לפיכך, הערעור נדחה כאשר רוב השופטים פסקו בעד קיום הצוואה ושופט אחד התנגד.