תאד"מ 24720-01-22

תקציר

השופט, לאחר שבחן את כל הראיות והעדויות שהוצגו בבית המשפט, הכריע לטובת הנאשם וצד שלישי מתערב. התובעת, חברת ביטוח, טענה כי הנתבעת, שהייתה מבוטחת על ידם, ביצעה הונאת ביטוח. על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, חברות הביטוח פטורות מחובותיהן אם המבוטח מסר עובדות כוזבות, הסתיר עובדות או ביצע הונאה. נטל ההוכחה לתביעה כזו, מציינת השופטת, מוטל במידה רבה על חברת הביטוח. המחלוקת המרכזית במקרה זה הייתה זהותו של נהג הרכב המבוטח בעת התאונה. חברת הביטוח עמדה על כך שהנתבע נוהג ולכן אחראי, אך הנתבע ועדים נוספים העידו כי אשתו של הנתבע, או צד שלישי, נהגה. השופט מצא את עדויות הנתבע ועדים נוספים משכנעות, ונתן משקל רב לעדותו של נהג רכבו של התובע, שנראה כצד ניטרלי, ואשר טען בעקביות כי אינו זוכר מי נהג ברכבו של הנתבע. השופט ציין גם כמה אי סדרים בהליך החקירה ובדיווח על התאונה על ידי חברת הביטוח. עדותו של החוקר לא נחשבה מספיקה כדי להסיר את נטל ההוכחה מחברת הביטוח, מה גם שחקירת העדים התקיימה שנה לאחר התאונה. כמו כן, השופטת ציינה כי חלק מטענות חברת הביטוח אינן עולות בקנה אחד עם פסיקות קודמות וכי סתירות מינוריות עליהן הצביעה חברת הביטוח הן חסרות חשיבות. לסיכום, השופט הורה לחברת הביטוח לשלם את תביעת התובע במלואה, בתוספת הוצאות משפט והוצאות משפט לנתבע ולצדדים שלישיים מתערבים. סכום זה, בסך 39,436 שקל, ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בהפרשי ריבית והצמדה סטטוטוריים. השופט הדגיש כי חברת הביטוח לא הצליחה לספק ראיות מספיקות לתרמית וכי יש לקבל את תביעת הנתבע במלואה. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ומותירה מקום לערעור כדין.