ת"א 2004-03-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות מאוחדות הנוגעות לסכסוך מקרקעין. משה רייק, הנתבע, היה בעל זכויות בבית פרטי בשערי תקווה מתוך כוונה למכור את היחידה בקומה התחתונה לנתנאל מנחם, התובע. התביעות סובבות סביב תוקפם ואכיפתם של שני מסמכים: מזכר הבנות ופרוטוקול מאוחר יותר. המזכר, שנחתם ביולי 2018, התווה את התנאים הכלליים של המכירה, אך נעדר פרטים מהותיים וציין כי הסכם מכר יבוא בעקבותיו. הפרוטוקול, שנחתם באוקטובר 2018, פירט עוד יותר את תנאי המכירה אך התייחס גם להסכמים עתידיים. בית המשפט קבע כי לא התזכיר ולא הפרוטוקול מהווים הסכם מכר מחייב. בעוד ששני המסמכים הביעו את כוונת הצדדים להתקשר בעסקה, מדובר בהסכמות לניהול משא ומתן בתום לב, המותנות בחתימה על הסכם מכר רשמי. חסרו פרטים חיוניים הדרושים לחוזה מחייב, והתנהלות הצדדים הוכיחה כי לא ראו במסמכים אלה סופיים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גם אם ניתן לראות בפרוטוקול הסכם מחייב, הוא לא יורה על ביצוע ספציפי בשל אופייה המורכב של העסקה ודרישת פיקוח בית המשפט. עוד נקבע כי רייק הפר את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב ודחה את תביעתו לפיצוי כספי כבלתי מוכחת. עם זאת, בית המשפט פסק למנחם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪. עוד קבע השופט כי מנחם יוכל לפנות לסעדים משפטיים אחרים. הערת האזהרה על הנכס תבוטל לאחר שרייק תשלם את הוצאות המשפט, וצו המניעה הזמני והפיקדון בסך 750 אלף שקל יישארו על כנם במהלך תקופת הערעור. בפסק הדין, שניתן ב-16 באוגוסט 2021, הודגש כי שני הצדדים תרמו לאי השלמת העסקה ודחו את תביעותיו של רייק לפיצויים, מה שהותיר למנחם את האפשרות לפנות לסעדים משפטיים חלופיים.