ת"א 29089-11-20

תקציר

המבקשים, נפגעי פיגוע, ביקשו עיקול זמני של כספי ארגוני הטרור האחראים לפיגוע. הכספים המדוברים נתפסו על ידי המדינה מכוח צו מנהלי, מכוח חוק המאבק בטרור. המבקשים טענו כי יש לצרף את הכספים להבטחת זכותם להחזר מארגוני הטרור אם תביעתם האזרחית תצליח. עם זאת, בית המשפט פסק נגד המבקשים, והסביר כי כספים שנתפסו מכוח צו מנהלי אינם ניתנים לעיקול בתביעה אזרחית. בית המשפט ביסס את החלטתו על טיבם של עיקולים זמניים, שנועדו להבטיח את זכותו של תובע בנכסי הנתבע, ועל כך שהכספים שנתפסו מוקנים לציבור ולכן אינם יכולים להיחשב כנכסי הנתבעים. יתר על כן, המבקשים לא היו זכאים להיות "תובעים לנכס" על פי החוק, שכן הם לא הוכיחו זכות קניינית ספציפית בכספים. החלטת בית המשפט לקחה בחשבון גם את התכלית וההליכים הקבועים בחוק המאבק בטרור לטיפול ברכוש שנתפס, אשר יש לנהלו בערוצים מנהליים ולא בתביעות אזרחיות. מאחר שהכספים טרם חולטו, ולא נקבעו זכויותיהם של המבקשים בהם, הציע בית המשפט כי המבקשים יוכלו לחדש את תביעותיהם בערוצים המנהליים המתאימים. ככלל, ההוראות הסותרות עליהן הצביעו המבקשים לא נתפסו כהצדקה לגבור על הדינים הספציפיים הנוגעים לנכסים שנתפסו, והבקשה לעיקול זמני נדחתה ללא צו להוצאות.