ת"א 14343-03-17

תקציר

התובע, סוכן נדל"ן אמריקאי שרכש נכס להשקעה באוהיו עבור הנתבע, הגיש תביעת לשון הרע נגד האחרון לאחר שפרסם מספר פוסטים מכפישים אודותיו בפייסבוק ושלח הודעות מכפישות לגרושתו ובתו של התובע. בינתיים, הנתבע הגיש תביעה נגדית, בטענה למרמה, הפרת חוזה וגניבה מצד התובע. השופט פסק לטובת תביעת לשון הרע של התובע, ופסק לו פיצויים בסך 25,000 ₪, שיחולקו בין שלושת הנתבעים. עוד קבע השופט כי על התובע לשלם לנתבע 46,622 ₪ – שווי, בעת הגשת התביעה שכנגד, של הכנסות שכירות בלתי מוסברות מהנכס באוהיו, שהתובע ניהל מטעם הנתבעת. המפתח לקביעותיו של השופט הן בתביעה והן בתביעה שכנגד היה מהימנות העדים והבסיס הראייתי – או היעדרו – לטענות החמורות שהעלו שני הצדדים. השופט מצא את עדותו של התובע אמינה באופן כללי, בעוד שגרסאות הנתבעים לא היו עקביות ולא נתמכות בראיות. הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו בתביעתו שכנגד בדבר מרמה, הטעיה וגניבה כנגד התובע. משכך, תביעת לשון הרע של התובע הצליחה משום שפרסומי הנתבעים חרגו מגבולות הסבירות ולא נפלו תחת אף אחת מההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות משפטם, והתובע חויב לשלם לנתבע את הסכומים שנקבעו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.