רע"א 3637/13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך על קרקעות בבעלות המדינה בעיר טייבה, שם פלשו לכאורה כמה מהמבקשים לקרקע והתיישבו בה ללא רשות. המשיב בתיק היה מנהל מקרקעי ישראל (רמ"י). בית משפט השלום בנתניה פסק במקור לטובת מנהל מקרקעי ישראל והורה על פינוי המבקשים, מאחר שמנהל מקרקעי ישראל לא הסכים ולא היה מודע לפלישה. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי מרכז, שפסק אף הוא נגדם. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה. שופט בית המשפט העליון בחן את הבקשה וקבע כי המבקשים מנסים להתדיין מחדש בשאלות עובדתיות שכבר הוכרעו בערכאות הנמוכות יותר, דהיינו: האם מנהל מקרקעי ישראל ידע על תפיסת הקרקע או הסכים לה, האם נכרת חוזה בין העירייה לבין מנהל מקרקעי ישראל לטובת המבקשים, והאם קיבלו המבקשים הבטחה שלטונית המאפשרת להם להישאר על הקרקע. השופט הגיע למסקנה כי שאלות אלה מוגבלות לפרטי המקרה הספציפיים ולא הציג טיעונים משפטיים חדשים המצדיקים גלגול שלישי של הערעור. למרות שדחה את בקשת המבקשים, הביע השופט מידה מסוימת של אי נוחות מהפינוי, בשל תפקידה של העירייה והדינמיקה של המצב. הם עודדו את שני הצדדים לשקול משא ומתן לפשרה, תוך הדגשה כי אין לחייב את מנהל מקרקעי ישראל לעשות זאת באופן חוקי. פסק הדין העניק ארכה סופית עד ליום 30.11.2013 לבקשת פינוי הקרקע, שיכולה לשמש גם לשיחות פשרה. למבקשים הובהר כי אינם יכולים לתבוע את זכויותיו של פולש, והפינוי אינו מותנה בתוצאות משא ומתן זה. בנוסף, לא הוצא צו הוצאות, והצו הארעי בוטל.